קטגוריה: אלבומים

יוני רכטר - עוד סיפור

יוני רכטר – עוד סיפור – 2002

זהו אלבום הסולו הרביעי של יוני והוא מחולק לשלושה פרקים ואפילוג, ומכאן גם שמו.

"כל כמה שנים מתעורר בי הצורך להקליט וכך בשנת 2003 עבדתי על האלבום. כתבתי מעין חטיבה מוזיקלית שמורכבת משלושה קטעים המחוברים ביניהם, והיא היוותה את לב האלבום. היו לי כאן שני שותפים עיקריים: שלום וינשטיין, שכתב חלק נכבד מהטקסטים, וגם תרם בבניית הקונספציה, ואהרוני בנארי, שהיה שותף לעיבודים וגם ניגן בגיטרות. זו הפעם הראשונה ששיתפתי מוזיקאי נוסף בעיבודים".

הלב של האלבום האחרון הוא כאמור הטרילוגיה ('לפני' האינסטרומנטלי, 'התחלה' ו'פתאום') שנולדו כאילתור: "הוצאתי את האלתור וכתבתי אותו בתווים. האלתור הוביל אותי גם לכיוונים טקסטואליים, למשל, רציתי שבכל משפט תופיע מילה אחת בלבד. בתהליך העבודה עם שלום וינשטיין ועלי מוהר עלו המילים "הקשבה", "התחלה", "אהבה" ועוד מושגי יסוד, וגם: "והמוזיקה היא תמיד לבד". עבדתי על היצירה עם ההרכב הקולי 'קוראל' בניצוח צבי שרף, לקח לנו מספר חודשים כדי להפנים את העיבוד המורכב, ולהגיע מוכנים לאולפן ההקלטות".

מלבד הטרילוגיה מכיל האלבום שירים נוספים שהמוכר בהם הוא ככל הנראה 'מחשבות של אהבה', אך על שני שירים אחרים בחר יוני להתעכב:

בדרך אליה (מילים: שלום וינשטיין)

"במקור היו לשיר מילים אחרות שכתבתי במקביל ללחן: "כשחלום מתפכח/ והופך מצב/ אז חיצים הוא שולח אל עבר העכשיו/ כשחלום מתפכח/ אז אני אחר/ אז אני עובר- שינוי מצב…". הטקסט היה מעט היתולי. עלי ואני ניסינו כמה פעמים למצוא מילים אחרות, אך התוצאות לא היו מזהירות. נתתי לשלום וינשטיין את המנגינה והוא כתב שיר אהבה לירי, שהתאים מאוד ללחן: "את הדרך אליה/ הוא זוכר כמו שיר/ מחפש את עיניה בכל פינה בעיר/…" זה הטקסט הראשון באלבום שהוא כתב, החלק השני, הכרומטי באופיו, של הלחן נוצר בעקבות המילים, ושלום הוסיף לו טקסט בהמשך."

ולמות (מילים: אברהם חלפי)

"שיר זה נכתב במקור לאריק איינשטיין, הוקלט על ידו אבל לבסוף נגנז. המילים הנפלאות של אברהם חלפי שמתארות אמת אנושית כואבת הדהדו בי זמן רב, והחלטתי לנסות ולהקליט את השיר. לקראת הקלטת השירה הקשבתי לסקיצה בה אריק שר את השיר, וניסיתי ללמוד ממנו את אמנות ה'פרייזינג', ובמהלך ההאזנה נוכחתי שוב בגדולתו”.

יוני רכטר - עוד סיפור

יוני רכטר, עלי מוהר

יוני רכטר, עלי מוהר – מחשבות ואפשרויות – 1995

האלבום השני של יוני רכטר ועלי מוהר. לאלבום צורף קטע בונוס, ובנוסף הופיעה מהדורת CD שכללה ראיונות עם גידי גוב, מזי כהן, יהודית רביץ, אילן סאלם, יוני רכטר ועלי מוהר.

"באלבום השתתפו הרבה מאד אורחים, מכיוון שבתהליך העבודה עם עלי ראינו שהרבה מהשירים 'מזמינים' קולות נוספים. בשיר 'די עם הבולשיט' מגיעה מגמה זו לשיאה כשיהודית רביץ היא 'אחת', דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ואפרים שמיר מגלמים את שוברט, מוצארט וברהמס, גידי גוב הוא טכנאי זעפן ואריק איינשטיין הוא (איך לא?) אלוהים!

מחשבות ואפשרויות כשמו כן הוא, בוחן כיוונים חדשים בתכנים המוזיקליים והמילוליים: "אני יושב וחושב לי כך: האם כדאי להיות אדם אחר? ומה כדאי לי להיות או לא להיות" (מתוך השיר 'מחשבות ואפשרויות'). סגנון השירים מגוון וכולל בלוז והשפעות מברזיל, רוק וגם ציטוטים ממוזיקה קלאסית.

"באלבום זה שיתפתי פעולה עם הגיטריסט יוסי לוי שנוכחותו משמעותית ובעלת ייחוד רב".

אהובתי היחידה (מילים: עלי מוהר)

"נתתי לעלי את המנגינה המתאפיינת במשפטים קצרים ובחזרתיות, והוא כתב דואט: דו-שיח בין גבר לאשה שאינם רואים זה את זו. שמחתי לשתף פעולה שוב עם מזי כהן, איתה שרתי דואט באלבום הקודם.

במהלך העבודה הרגשתי שחסר משהו שישלים את השיר. החלק השלישי הולחן בשלב מאוד מאוחר של העבודה על השיר: באתי לעלי ואמרתי לו שאני רוצה קו נוסף. מתוך האילוץ תמיד צומח משהו טוב, וגם במקרה הזה: עלי כתב טקסט לדמות של מעין משקיף, המתאר את סיטואציה הזוגית, אותו מגלם גידי גוב". כתבתי קו מלודי ארוך שהשתלב מבחינת הקונטרפונקט עם המלודיה הבסיסית ובמקביל הלך נגדה מבחינה קצבית. כשהמלודיה מורכבת מקווים קצרים ואתה מציב מולם קו ארוך, נוצר ניגוד שמאחד בין החלקים השונים של הלחן."

שוב ושוב (מילים: עלי מוהר)

"זה שיר בו קדמו המילים ללחן. בתהליך ההלחנה עלתה בי באופן אסוציטיבי פיסקה מוזיקלית מאטיוד של שופן שעבדתי עליו בעבר, ובמסגרת המחשבות והאפשרויות שילבתי אותה בשיר. מוזיקה היא לעיתים כמו באר עמוקה שבתחתיתה רוחשים דברים ופתאום משהו צץ, אינך יודע מאיפה זה בא לך לאצבעות. כל מיני אסוציאציות, צלילים נסתרים שפתאום מזכירים לך משהו, אקורדים, זה עולם רוחש ומפתיע."

כל עוד (מילים: עלי מוהר)

"פעם, בילדותי בתל-אביב, היתה שמועה שבשכונה שלנו מסתובב חוטף ילדים. על רקע זכרון זה כתבתי כמה שורות על ילד שרץ ברחוב, נתתי לעלי את המנגינה הזאת עם הרעיון הראשוני והוא כתב לפי זה את 'כל עוד'. את השיר אני שר עם אבנר קנר, שותפי ל'ארבע-עשרה אוקטבות', שאת קולו המיוחד, הבלתי צפוי אפילו, אני אוהב מאוד. ברקע מזמרות כמה בנות מ'מקהלת העפרוני' את אותיות האלף בית, תוספת מאוחרת לשיר. המבנה של השיר מתאפיין בחזרתיות, מבחינה הרמונית ומלודית, וההתפתחות והשינויים בתוכו מתרחשים במישור העיבוד והדינמיקה. שלא כצפוי בסוף השיר מופיע קטע אילתור של יוסי לוי, שנועד לפרק את המתח שנצבר לאורכו”.

יוני רכטר, עלי מוהר

ערב משירי יוני רכטר

העיקר זה הרומנטיקה – ערב משירי יוני רכטר – 1990

'העיקר זה הרומנטיקה' (1991) היה מופע שעלה שלוש פעמים על בימת פסטיבל ישראל השתתפו בו מלבד יוני רכטר: מזי כהן יהודית רביץ גידי גוב חיים צינוביץ' יובל זמיר מקהלת העפרוני וקבוצת נגנים נבחרת. האלבום שיצא בעקבות המופע זכה גם הוא להצלחה גדולה.

"עלי מוהר ומיקי גורביץ' חברו אלי ויחד בנינו את הערב הזה , עבדתי על העיבודים כ-8 חודשים וגם נפגשתי עם הזמרים והנגנים זמן רב לפני המופע. הערב סיכם את פעילותי עד אז וגם כלל שירים חדשים ועיבודים מחודשים לשירים מוכרים. המופע והאלבום סימנו שנוי מהותי בעבודתי והרגשתי שבעקבות זאת גם רכשתי נסיון רב וגם קיבלתי פניות מקצועיות חדשות ומגוונות".

"במופע 'העיקר זה הרומנטיקה' היו גם שני קטעים אינסטרומנטלים, שלא נכנסו לאלבום. מכיוון שהייתי כבר בקשר עם הנגנים (גורי אגמון, איתן איצקוביץ, אלון נדל, אילן סאלם, יובל שפריר ועדי רנרט) הלחנתי עוד כמה קטעים נוספים, והקלטנו את ממש עכשיו. ההרכב שעבד על האלבום הופיע מספר פעמים, בין היתר בפסטיבל הג'אז באילת. לאורך השנים ניסיתי ועודני מנסה לשלב מוזיקה כלית באלבומים ובהופעות. בהתכוונות (האלבום הראשון) יש שלושה קטעים כאלה, וגם בעוד סיפור (אלבומי האחרון עד כה) יש ביטוי לצד הזה של העשייה המוסיקלית שלי. חשוב לי מאד לשמור על קשר יצירתי ועל דיאלוג עם מוזיקאים. ולאורך השנים אני תמיד שמח לשתף פעולה עם מוזיקאים צעירים וותיקים כאחת. לאחרונה מצאתי עניין קשר דומה עם אלי דג'יברי."

ערב משירי יוני רכטר

אריק איינשטיין, יוני רכטר משירי אברהם חלפי

אריק איינשטיין, יוני רכטר משירי אברהם חלפי – 1988

האלבום, המוקדש לשירי אברהם חלפי, שהוקלט בשנת 1988 היה כולו פרי יוזמה של אריק איינשטיין. חלפי, שהיה גם שחקן תיאטרון, היה חבר של אביו של אריק, השחקן יעקב איינשטיין.

"לאריק היה חלום לעשות אלבום משיריו של חלפי, משורר שכרונולוגית היה שייך לדור המשוררים של מלחמת העצמאות אך הופך רלבנטי יותר ויותר ככל שחולף הזמן. התחברתי מייד לשיריו, הנושאים עליהם כתב, הנימה האישית, הפשטות והשפה הנפלאה, כל אלה יחד, וכמובן ההשראה שאריק העניק לי, הוציאו ממני מנגינות רבות לשיריו. 'צער לך', 'שיר על יונה בחלוני', 'אשר טייל עמך' ' עטור מצחך' ועוד, הם שירים שאני מאד שמח בקיומם".

"חלפי ממשיך ומתגלה עבורי. בשנת 1988, כשהוצאנו את האלבום, עדיין לא הכרתי את יצירתו במלואה. מאז הלחנתי הרבה שירים נוספים שלו, ואחד מהם 'ולמות', הוא השיר המסיים את האלבום 'עוד סיפור'."

עטור מצחך זהב שחור

(מילים: אברהם חלפי)

"כוחו הלא מודע של הדימוי בא בשיר הזה לידי ביטוי: זהו שיר אהבה וככזה שמו והמשפט הפותח אותו חודרים, כך נדמה לי, ללב המאזין בצורה לא מודעת, ומשאירים בו עקבות. העיבוד הקולי הוא בסגנון הקוראלים של באך: אריק שר את תפקיד הבס, יהודית רביץ – סופרן, קורין אלאל – אלט ואני – טנור. פגשתי את חלפי פעם או פעמיים באופן אקראי ברחוב ומעולם, לצערי, לא החלפתי עימו מילה, מלבד 'שלום' אך אני חושב שהוא אהב את התוצאה ושמח בהצלחת השיר”.

אריק איינשטיין, יוני רכטר משירי אברהם חלפי

יוני רכטר, עלי מוהר - בגובה העיניים

יוני רכטר, עלי מוהר – בגובה העינים – 1985

האלבום היה הראשון בו כל הטקסטים נכתבו על-ידי עלי מוהר. הוא גם סימן את התרחבותה של העבודה משותפת, עם הבמאי מיקי גורביץ' שעד אז התמצתה בתיאטרון בלבד. מיקי בעצם ביים את השירים, אך היה לו גם חלק בעבודה על הטקסטים ובכלל.

"היתה זו הפעם הראשונה בה עבדנו עלי מוהר מיקי גורביץ' ואני, פורמט שיחזור בעתיד בעיקר בתיאטרון. הבימוי היה תרגום של המילים לפעולות. מיקי עבד איתי על השירה כאילו אני שחקן: היינו מתחילים בשיחה על הטקסט, ומנסים להגדיר את המצב הדרמטי ממנו הוא נובע, ובעקבות זאת, את סוג ההבעה המתאימה. מיקי נתן לי כלים לעבודה עתידית, גם עם עצמי וגם עם אחרים, במיוחד בנושא השירה. התהליך שעברתי עם מיקי ועלי מוהר גרם לי לרכוש תובנות חדשות בנוגע למקומה של המילה בעבודתי. נוכחתי שהטקסט הוא הגרעין ממנו אפשר לצאת לכיוונים רבים, הוא עוזר לקבוע עמדה לגבי כל המרכיבים של המעשה המוזיקלי."

שיר מן הסוף (מילים: עלי מוהר)

"ב'שיר מן הסוף' הלחן קדם לטקסט של עלי מוהר. הלחן מצא חן בעיני אולי בגלל שהמלודיה הפשוטה, היא בעיקר בנויה משני צלילים (מי ורה), מאפשרת לצבוע אותה בכל פעם בהרמוניות אחרות. כשניגנתי את השיר כלחן בלבד, ניגנתי במקצב בוסה נובה, ויש בלחן משהו מעט ברזילאי, אולי כמו 'סמבה בתו אחד' של ג'ובים. נתתי את הלחן לעלי, והוא כתב טקסט על שלושה מצבים בחייו של זוג: הפגישה והאהבה, המשבר, והפרידה.

השיר נקרא 'שיר מן הסוף' – כי הטקסט שלו מתאר את היחסים מהסוף המר להתחלה המבטיחה. בבית הראשון הזוג בבגרותם והם נפרדים, בבית השני מתרחש המשבר והשלישי זו ההתאהבות. עבדתי על בניית השיר (אחרי שהיה כתוב ומולחן) עם מיקי גורביץ'. הוא הציע שיהיה מוטיב מוסיקלי שיחזור כל פעם בין הבתים (מעין לייט-מוטיב), המוטיב (סי במול, מי במול, פה, סול במול, לה במול, לה בקר, סי במול) אמנם חוזר, אך כל פעם בהרמוניה אחרת ובאופי שונה, בהתאם למתרחש בשיר. השיר מלווה בפסנתר בלבד ובפזמון יש קול נשי (מזי כהן). כל בית מקבל אופי אחר באמצעות הליווי ההרמוני של הפסנתר: הראשון רך, השני חריף והשלישי כואב, לפי ההקשרים של הטקסט. מזי כהן שרה רק מילה אחת: "והזמן"- הזמן בשיר מבטא כל פעם משהו אחר, בתחילה הוא "מרפא את הפצעים", בהמשך "מגלה את הקרעים" ובסוף השיר הוא "משטה באחרים”.

יוני רכטר, עלי מוהר - בגובה העיניים